יומולדת 35 במסע הלהבות
יומולדת 35 במסע הלהבות
כמה ימים לפני היומולדת התחלתי להתרגש. הפעם התרגשתי דווקה מהשלווה וסיפוק שאני מרגישה בחיים שלי. בדרך כלל יומולדת בשבלי זה ציפייה לחגיגה גדולה עם מלא מתנות ומלא ברכות ומלא צומת לב. הפעם הרגשתי כל כך מסופקת בחלקי שיכולתי להרגיש טוב גם אם היית רק עם עצמי לבד. כמובן שעדיין קיבלתי חגיגה, מתנות, צומת לב והרבה אהבה, אבל זה הגיע ממקום אחר. ממקום באמת מאושר ורגוע. ממקום שקט. לאחר כל כך הרבה שנים סוערים, אני סוף סוף מרגישה במקום טוב בחיים שלי. זה באמת הפעם הראשונה, מזה המון זמן, שאני מרגישה שאני בידיוק איפה שאני צריכה להיות, ושאני בדרך הנכונה מכל הבחינות. וההרגשה הזאת לא באה ברגל… לקח לי זמן ועבודה רבה כדי להרגיש את זה ולחוות את זה. אז רציתי להגיד תודה. תודה לעצמי, תודה לאלוהים, תודה ללהבה התאומה שלי, תודה לגף ושאליה, תודה לכל הקהילה של גף ושאליה, תודה לחברים שלי, ותודה למשפחה שלי. הרגשתי השנה הכי נאהבת ושמחה מאי פעם. ואני פשוט אסירת תודה. אני פה כדי להגיד לכם שהמסע הזה שווה כל קושי, כל דמעה, כל בלבול, וכל אכזבה. כי בסוף? אתם מקבלים את עצמכם בחזרה.
